החלטה בתיק ע"ר 38352-02-12

בעניין: בקשה לעיכוב ביצוע

בהמשך להחלטות כב' השופט ש' לבנוני מיום 23.2.12, מיום 27.2.12 ומיום 28.2.12, הועברה הבקשה לטיפולי כשופט תורן אזרחי.

לאחר שעיינתי בבקשה ובהודעת הערעור על נספחיה, לרבות ההחלטה נשוא הערעור, הגעתי למסקנה דין הבקשה להידחות, ללא צורך בהגשת תשובה (זאת, בין השאר, על מנת שלא להוסיף לטירחה במסגרת ההתדיינות הענפה בין הצדדים, דבר שגם יוביל לפסיקת הוצאות בגין בקשה זו עצמה).

שני טעמים מקדמיים המצדיקים דחיית הבקשה נעוצים בכך שהבקשה לא נתמכה בתצהיר, ובכך שבניגוד להוראת תקנות 467-468 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, לא הוגשה בקשה לערכאה שנתנה את ההחלטה אשר עיכובה מתבקש טרם שהוגשה הבקשה לבית המשפט שלערעור. ייתכן כי בנסיבות אחרות ניתן היה למחול על כך, ולאפשר למבקשת להגיש בקשה נוספת, במידת הצורך, לאחר הגשת בקשה בהתאם לתקנה 467 הנ"ל, אולם בנסיבות העניין אין מקום לאפשר זאת, ויש לקבוע כי דין הבקשה להידחות גם לגופה.

עיכוב הביצוע מתבקש לגבי חיובה של המבקשת בהוצאות משפט בסך 4,000 ש"ח במסגרת החלטת רשם בית משפט זה (כבוד הרשם אפרים צ'יזיק) אשר בגדרה ניתנה למשיבים רשות להתגונן מפני תביעת המבקשת שהוגשה בסדר דין מקוצר.

הכלל הוא כי "הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים" (תקנה 466 לתקנות הנ"ל). על מנת לזכות בעיכוב ביצוע ההחלטה, יש להראות קיומם של שני תנאים מצטברים; הפיכות וסיכויי הערעור.

הפיכות - החיוב אשר מתבקש לעכב ביצועו הינו חיוב כספי. הכלל לגבי חיובים מעין אלה הינו כי אין לעכב את ביצוע פסק הדין או ההחלטה, שכן ככלל כאשר מדובר בתשלום סכום כסף אין מניעה להשיב את המצב לקדמותו. על מנת לזכות בעיכוב ביצוע של החלטה לתשלום סכום כסף יש לשכנע בקיומן של נסיבות חריגות ומיוחדות. בבקשה הלאקונית לעיכוב ביצוע נטען באופן כללי כי מצבם הכלכלי של המשיבים ירוד. אפילו היתה הטענה מבוססת ע"י המבקשת כראוי, לא בטוח כי די היה בה בנסיבות העניין, במיוחד בשים לב לסכום בו מדובר, שאיננו גבוה באופן אבסולוטי. אלא שהמבקשת אינה מתקרבת להראות עמידה ברף הנדרש לצורך סטיה מן הכלל בדבר הימנעות מעיכוב ביצוע פסק דין כספי. טענת המבקשת בדבר מצב כלכלי ירוד לא פורטה כהוא זה. הטענה לא נתמכה בראיה כלשהי. כאמור, הבקשה כולה, וממילא גם טענה זו שהיא טענה עובדתית מובהקת, לא נתמכה בתצהיר. המבקשת הסתפקה בהפניה לבקשת הרשות להתגונן שהגישו המשיבים וטענה כי בבקשתם זו הם עצמם טענו שמצבם הכלכלי ירוד. לא זו בלבד שמאז הגשת בקשת הרשות להגן חלף זמן רב (למעלה משנה) ומצב כלכלי עשוי להשתנות, אלא שבנוסף עיינתי בבקשת הרשות להגן (מס' 12 בתיק 39645-04-10), שהיא מפורטת וסדורה, ולא מצאתי בה התייחסות של ממש לנושא.

למעשה, די באי עמידה באחד מן התנאים כדי להוביל לדחיית הבקשה לעיכוב ביצוע. למעלה מן הצורך אתייחס בתמצית שבתמצית לתנאי השני בדבר סיכויי הערעור - ואומר, מבלי להרחיב, כי על פני הדברים אלו אינם נראים גבוהים יתר על המידה. החלטת כב' הרשם מנומקת כדבעי. ההלכה לגבי מתן רשות להגן הינה מרחיבה ביותר (והיו שמתחו על כך ביקורת בעבר). אין זה בלתי סביר לטעמי, לשון המעטה, כי בית המשפט שידון בערעור על החלטת כב' הרשם לערעור יסבור אף הוא שיש להעדיף בירור טענות המשיבים לגופן, במיוחד בשים לב למערכת היחסים הבלתי שגרתית בין הצדדים כפי שנותחה בפסק דינו של כב' השופט קיסרי בת.א. (מחוזי, חיפה) 381/07. לעומת זאת, ההסתברות לכך שייקבע כי די בטבלה נספח 3 לתביעה על מנת לבסס את סכום התביעה במלואו וליתן פסק דין בסדר דין מקוצר לאורו, נראית בעיניי נמוכה למדי.

סיכומו של דבר - בקשת המבקשת לעכב ביצוע תשלום הוצאות משפט בסכום של 4,000 ש"ח, נדחית.

משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.

המזכירות מתבקשת להמציא החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, ו'  אדר תשע"ב, 29 פברואר 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: